תקשורת זה הכל!
רוב הקונפליקטים שלנו בחיים שלנו נובעים מחוסר תקשורת, אי הבנה או אי הסכמה לגבי נושאים שונים.
שלושה א.נשים יכולים להיות בחדר ולקחת חלק בדיון ובסופו של דבר כל אדם יראה את המציאות והאמת בצורה אחרת. בדר״כ זה יהיה מחובר לערכי היסוד של אותו אדם, ל״אני מאמין שלו״ ולעיתים, אף למהלך אותו היום שחווה.
בנוסף, בשנים האחרונות אנחנו חווים סוג תקשורת אחר, מציאות של וואטסאפים. א.נשים לא מדברים, אין טונציה, הם מתכתבים בינהם ומוסיפים כמה אמוג׳ים.
מצב זה מקשה מאוד על העברת המסר כי כאשר אין טונציה כל אחד לוקח את זה לטונציה שהוא נמצא בה באותו הרגע.
לדוגמא 2 עובדים יצאו מהמשרד באותה השעה.
לא׳ היה יום מעולה בעבודה ובנוסף לקוח שלו החמיא לו על עבודתו
לב׳ היה יום רע בעבודה מס׳ לקוחות צעקו עליו והוא רק חיכה לסיים את היום
שניהם מקבלים הודעה מהמנהל: הי מה קורה עם הדו״ח שביקשתי?
א׳ שנמצא במציאות חיובית יקבל את ההודעה ויחשוב כן אני על זה ויגיב בצורה רגועה לתשובה כי הכל טוב מבחינתו והמנהל יקבל תשובה עינינית – יועבר אליך עד מחר בערב.
ב׳ שנמצא במציאות שלילית יקבל את ההודעה ויחשוב מה גם הוא עכשיו נופל עליי עם ההודעות האלה ומבחינתו הוא ירגיש כאילו המנהל בא בטענה
מה שלא בא לידי ביטוי באותה הודעה. התוצאה היא שהמנהל יקבל הודעה מפורטת על כל היום שהעובד חווה, על כך שהוא על זה והוא יעשה הכל כדי שעד מחר הוא יעביר את הדו״ח אליו וכל זה במגננה או שאפילו ישנה אשרות שהעובד יכעס על המעסיק שבכלל שלח לו את ההודעה ויעביר אליו את כל הלחץ שחווה.
אין ספק שזו מציאות מורכבת יותר כי התקשורת נהית יותר מאתגרת.
הדור הצעיר מדבר אימוג׳י וזה מדהים לראות את כמות האימוג׳י בשיחה וכיצד הם מבינים אחד את השני.
אולם, הדור הקודם לא עושה שימוש נרחב ומשמעותי באימוג׳י אלא רק מעת לעת וזה בא בדר״כ כצורך לקשט את ההודעה ולאו דווקא להדגיש את המסר ומשם מגיעים עיקר הקונפליקטים.
אם כשקראת את הפסקה האחרונה הבנת שאני מדברת עליך, אני יכולה להציע שכשכותבים הודעה עם מסר, מומלץ מאוד להוסיף אמוג׳י שיכול לתמוך ולהעיד על מצב הרוח שלכם (בעיקר אם הוא חיובי) במצבים שליליים – עדיף להימנע 🙂
אז מה עושים?
אני מאמינה שכל שינוי מתחיל בי. ולכן אני מציעה תמיד להתחיל באיפה אני יכול לשנות את המציאות.
דבר בגישת סימני שאלה
ולא בגישת סימני קריאה
מה הכוונה?
מעצם היותך מנהל, אחראי על עובדים, יש לך השפעה גדולה ורחבה יותר על אנשים. לכן לעיתים משפט אחד שלך יכול לגרום לעובדים שלך ללכת יומיים עם כאבי בטן.
אז איך אנחנו יכולים להיות טובים לנו ולסביבה?
ברוב המקרים שיש לנו שאלה אנחנו נותנים לעצמנו תשובה (שוב.. לפי המציאות שאני חי בה באותו הרגע) לדוגמא:
קבעתי פגישה עם עובד שלי והוא מאחר ולא עדכן אותי
אז השאלה שלי לעצמי היא: למה הוא מאחר?
אם אני במצב רוח קרבי אני אתן לעצמי תשובה כי הוא מזלזל בי
וברגע שהעובד יגיע הוא יקבל אותי ואת ההתייחסות שלי כאילו אני כבר יודע מה התשובה מראש ואז היחס שלי וההתנהגות אליו יכולה להיות פוגעת ומעליבה.
אך אם אני אשאל אותו את השאלה? ואחכה רגע עם ההשלמה האוטומטית שלי
אני אוכל לדעת שבדרך לפגישה הוא חווה משבר עם אחד הלקוחות הגדולים שלנו והוא טיפל בו באותו הרגע והלקוח מרוצה מאוד.
אז ההתייחסות שלי אליו תהיה לגמרי אחרת, שונה ומכבדת.
יש משמעות אדירה לכך שאני כמנהלת שואלת על מנת להבין ולקבל תשובה ולא עונה או אומרת מה אני חושבת, זה לא רלוונטי ולא מקדם.
מנהל שמדבר בגישת סימני קריאה גורם לעובד שלו:
- להבין שהמנהל יודע הכל ואין טעם לעובד לאפשר למידה או שינוי
- להרגיש שה״קול״ שלהם לא נחשב כי המנהל יודע כבר את התשובה למרות שלא נשאלתי עליה.
- להיות במגננה תמידית מול המנהל כי אתה לא יודע מאיפה זה יבוא לך.
- לייצר אפתיות כלפי המנהל כי רוב השיחות יהיו שיחות של המנהל עם עצמו ולא עם הסובבים אותו, כך שלעובד אין באמת יכולה השפעה.
לעומת זאת מנהל שמדבר בגישת סימני שאלה גורם לעובד שלו :
- להתבטא והביא את עצמו, להרגיש ״נחשב״ ו״משמעותי״
- להביע את דעתו גם אם היא מנוגדת ו/או שונה
- להגיע רגועים לשיחה בעמדה מקבלת
- לייצר הדדיות כלפי המנהל – מתבטא באחריות ורתימה
ומה גישת הסימני שאלה מאפשרת למנהל?
- לקבל משובים מהעובדים שהם קריטיים להתנהלות ולביצועים שלו
- מאפשר למידה וסיעור מוחות של העובדים
- מאפשר למנהל לקבל תמונה רחבה יותר שגם כאלו ששונים ממנו מביעים את דעתם
- עובדים אחראיים ורתומים יותר
זה לא פשוט.
לעיתים זה מובנה בנו, אבל כפי שציינתי מי שרוצה שינוי צריך להתחיל את השינוי קודם בעצמו.
מנהל שיתחיל להשתמש בגישת הסימני שאלה יראה איך העובדים שלו מתחילים להתבלבל ולהשתנות לנגד עיניו, אולי אף הוא יקבל פידבקים חיוביים על כך… אבל מה שבטוח הוא יקבל עובדים יותר מחויבים ויותר רתומים.