עד עכשיו, במסע שלנו עסקנו בעיקר ב"איך" וב"למה".
דיברנו על הטכנולוגיה שמשנה את כללי המשחק, על האנשים שצריכים להוביל את השינוי ועל התרבות הארגונית שמאפשרת לכל זה לקרות.
היום אנחנו הולכים לדבר על ה"מה".
מה זה הדבר הזה שאנחנו מייצרים? למי הוא שייך? ומי משלם כשמשהו בתוכו משתבש?
ברוכים הבאים לזירה המשפטית של עולם הBIM אם חשבתם שתיאום מערכות זה מסובך, חכו שתראו מה קורה כשעורכי הדין נכנסים למודל.
מעבר ל-BIM: מ"יצירה" ל"מסד נתונים"
כדי להבין את הבעיה, צריך לחזור אחורה. בעולם המסורתי CAD והשרטוט הידני, החוק היה ברור יחסית. תוכניות אדריכליות נחשבו ל"יצירה", האדריכל היה הבעלים של הרעיון. הלקוח שילם על הזכות להשתמש בתוכניות כדי לבנות בניין אחד ספציפי.
אבל BIM הוא לא שרטוט. BIM הוא מסד נתונים (Database)
כשאתם מעבירים מודל לקבלן או ליזם, אתם לא מעבירים רק מסמך גרפי. אתם מעבירים מידע עשיר: ספריות של משפחות (Families) פרמטרים חכמים שפיתחתם במשך שנים, סקריפטים של אוטומציה ושיטות עבודה שמהוות את הIP (קניין רוחני) הייחודי של המשרד שלכם.
השאלה המתבקשת: כשמזמין העבודה משלם לכם שכר טרחה, האם הוא קונה רק את התוצר הסופי (הבניין), או שהוא קונה גם את ה"מנוע" שיצרתם? האם מותר לו לקחת את המודל שלכם, להעביר אותו לאדריכל אחר בפרויקט הבא, ולהשתמש בכל הספריות שבניתם בעמל רב?
בחוזים הסטנדרטיים, אין התייחסות למודל כנכס דיגיטלי נפרד. וזו, פרצה קוראת לגנב או לתביעה משפטית.
״איך להפוך את המודל למסמך חוזי?״
בואו נדבר רגע על היררכיית מסמכים. בכל פרויקט בנייה יש סעיף בחוזה שקובע איזה מסמך גובר במקרה של סתירה. באופן מסורתי המפרט גובר על התוכנית, התוכנית בקנה מידה גדול גוברת על תוכנית בקנה מידה קטן.
איפה המודל נכנס כאן?
כאן נוצר הפרדוקס בתעשיית הBIM. אנחנו משקיעים אלפי שעות בבניית מודל תלת-ממדי מדויק, מתואם, עשיר במידע. אבל כשמגיע רגע החתימה על החוזה, רוב היועצים והיזמים מוסיפים סעיף כסת"ח שאומר: "המודל הוא לכלי עזר בלבד. התוכניות הדו-ממדיות (PDF) הן המסמך המחייב."
תחשבו על האבסורד. אנחנו בונים חללית, אבל משפטית מתחייבים רק על השרטוט של החללית.
הסיכונים המשפטיים במצב:
- כפל מידע: ברגע שהמודל לא מחייב, הקבלן חייב להסתמך על הדו-ממד. אם יש סתירה בין המודל (שהוא בדרך כלל המעודכן יותר) לבין השרטוט שלא הספיקו לעדכן – הקבלן יבנה לפי השרטוט השגוי, והוא יהיה צודק משפטית.
- אובדן היתרון של הBIM: אם הקבלן לא יכול להסתמך על המודל לטובת חישובי כמויות (כי זה "לעיון בלבד"), הוא יתמחר "ספיירים" של סיכון, והיזם מפסיד כסף.
המחקרים המשפטיים העדכניים בתחום, כולל תקן ISO 19650 הבינלאומי לניהול מידע, דוחפים לכיוון שבו המודל הוא מסמך חוזי. אבל זה דורש אומץ. זה דורש מהמתכננים לעמוד מאחורי המידע הדיגיטלי שלהם ומהיזמים להבין שהם צריכים לשלם על רמת הדיוק הזו.
אחריות מקצועית: מי אשם כשהתוכנה טועה?
סוגיה מרתקת נוספת היא שאלת האחריות בעולם הBIM, הגבולות בין המתכננים מיטשטשים. לדוגמא: מהנדס הקונסטרוקציה מעלה מודל לענן, אדריכל הנוף מושך את המודל הזה ומתבסס עליו כדי לתכנן את מפלסי הפיתוח. אבל המהנדס לא סיים את העבודה והמודל שלו היה מוגדר כ.Work In Progress אדריכל הנוף לא שם לב לסטטוס, תכנן והקבלן ביצע. התוצאה: הפרשי גבהים של 30 ס"מ ונזק של מאות אלפי שקלים.
מי אשם?
- המהנדס ששיתף מידע לא גמור?
- האדריכל שהסתמך על מידע לא מאושר?
- מנהל הBIM שלא הגדיר הרשאות גישה נכונות בענן?
במשפט המסורתי בוחנים את "מבחן האדם הסביר". אבל מהו "המתכנן הסביר" בעולם של אלגוריתמים? אם השתמשתי בתוסף (Plugin) שעושה חישוב אוטומטי והתוסף טעה – האם אני פטור מאחריות? התשובה הקצרה היא – לא.
בית המשפט רואה בתוכנה כלי עבודה, בדיוק כמו עיפרון. אם העיפרון נשבר, אתה לא מאשים את היצרן של העיפרון בשרטוט עקום.
אז איך לא נכנסים לכלא (או לפשיטת רגל)?
התשובה טמונה במסמך אחד קריטי שחייב להיות חלק מכל חוזה התקשרות בפרויקט – BIM פרוטוקול המידע.
בבריטניה, שם הBIM הוא חובה רגולטורית, פיתחו את ה-CIC BIM Protocol בישראל אנחנו רואים יותר ויותר אימוץ של עקרונות ,ISO 19650 הפרוטוקול הוא נספח משפטי שמגדיר את כללי המשחק הדיגיטליים:
- רמת המידע – מגדירים מראש בדיוק איזו רמת פירוט נדרשת בכל שלב. הגדרה טכנית מדויקת של איזה מידע אלפא-נומרי חייב להיות בתוך האלמנט.
- שימוש מותר – סעיף שמגדיר במפורש למה מותר להשתמש במודל.
- בעלות על המידע – הגדרה ברורה שהספריות והאלמנטים הגנריים נשארים בבעלות המתכנן, בעוד שהמידע הספציפי לפרויקט עובר לבעלות היזם.
אז איך מגנים על הארגון?
לסיום, חשוב לי לציין, אתם לא צריכים להיות עורכי דין. אבל כמנהלים, אתם חייבים לוודא שהארגון שלכם מוגן.
ארבע שאלות שכדאי לשאול את היועץ המשפטי שלכם:
- האם חוזי העבודה שלנו עודכנו לעידן הBIM? האם בחוזה שלכם ישנו נספח BIM שמגדיר את המודל כתוצר?
- מי הבעלים של ה-RFA/RVT שלכם? האם בחוזה מול העובדים שלכם ומול הלקוחות מוגדר שהספריות הפנימיות הן סוד מסחרי של המשרד?
- מה מעמדו של הBEP? האם מסמך הBEP מהווה חלק מהחוזה?
- ביטוח אחריות מקצועית – האם הפוליסה שלכם מכסה נזקים שנובעים מאובדן מידע דיגיטלי, וירוסים, או טעויות בבסיס הנתונים?
הBIM הוא מהפכה טכנולוגית שבאה לידי ביטוי גם ברמה החוזית. המודל הדיגיטלי הוא נכס ששווה הרבה מאוד כסף, וכמו כל נכס, צריך לדעת איך לרשום אותו בטאבו, איך לבטח אותו ואיך להגן עליו מפני גניבה. אל תשאירו את המשפטנים מחוץ לתמונה. תנו להם להבין את התהליך, כדי שהם יוכלו לבנות לכם את החליפה שתגן עליכם במידת הצורך.
רוצים להעמיק עוד קצת? הנה הביסוס המקצועי לפרק זה:
- תקן ISO 19650 המגדיר את הדרישה לפרוטוקול מידע משפטי מחייב.
- The Winfield Rock Report – המחקר המקיף ביותר על החסמים המשפטיים והחוזים בעידן הBIM
- CIC BIM Protocol דוגמה לסטנדרט עולמי לניהול זכויות יוצרים ואחריות במודלים משותפים.
- AIA E203-2013 המסמך האמריקאי שמגדיר כיצד להשתמש במודל דיגיטלי כמסמך חוזי.