איזה קטע זה שעדיין זה מדהים אותי כל פעם מחדש – איך חדשנות שכבר קיימת שנים בענף אחד, מגיעה בסוף גם לענף שלנו. בכל השנים שלי בסביבת אוטודסק ראיתי את זה מקרוב, איך תחום המכניקה והייצור תמיד הקדים את הבנייה והתשתיות – בטכנולוגיות, בתהליכים ובהלך הרוח.
למי שעוד לא שמע: ה-BIM משנה את שמו בתקן ל-Information Management (IM), ובכך למעשה הוא מפסיק להגדיר את תהליך הבנייה כעיקר המתודולוגיה ונותן מקום לניהול המידע לאורך כל חיי הפרויקט.
השינוי של המונח BIM הוא עוד שלב בתהליך. אנחנו מסתכלים על ה-BIM בשלבי התכנון והביצוע, רק בשנה האחרונה אנחנו מתחילים להבין שהכל עניין של דאטה.
זה מזכיר לי שבעבר הגדירו את BIM ואת Revit כ"תלת-ממד". כל הזמן ניסינו להסביר שהערך האמיתי נמצא במידע שנצבר ובתובנות שאפשר להפיק ממנו ולא רק במראה הוויזואלי. אבל הבנו שתהליכי התפתחות בענף אפשר להאיץ אבל לא לקצר והיום השינוי של המונח פשוט שם דגש על מה שחשבנו הרבה לפני כן.
היום אנחנו מסתכלים על הדאטה שנצברת לאורך כל חיי הנכס – לא משנה אם זה בניין, גשר או כביש. מה שחשוב הוא איך כל שלב בחיי הנכס משפיע על השלב הבא ואיך תהליך הייצור הופך לקריטי לכל שרשרת האספקה: מהמתכנן דרך המתחזק ועד ההורס שמכין את הקרקע לבנייה מחדש.
מהו "ניהול מידע" בעולם הייצור?
בעולם המכניקה והייצור זה נקרא: Product Lifecycle Management, או PLM. זו גישה שמלווה מוצר משלב הרעיון, דרך התכנון, הייצור, השירות בשטח ועד הפירוק והמחזור בסוף חייו. חברות כמו סימנס, PTC, דאסו ואוטודסק בונות את זה סביב רעיון מרכזי אחד: ה-digital thread, מערכת שמחברת את המודל, רשימת החומרים (BOM), שינויי הנדסה, נתוני שרשרת אספקה ו-ERP ונתוני השטח מחיישנים – הכל במערכת ניהול מידע אחת.
בשנים האחרונות של התפתחות ה-BIM ראינו איך הכל התחיל בהתמקדות בתכנון וראינו פרויקטים שהיה בהם מודל BIM מלא שעבר לביצוע בקבצי PDF וכך למעשה הפסיקו את הזרמת המידע. לאחר מכן ראינו כבר פרויקטים שהכניסו את תהליך הייצור כבר בתכנון, באמצעות VDC שמטרתו להנגיש את המידע לאנשי הביצוע. ולאחרונה אנחנו שומעים על פרויקטים שלוקחים את זה שלב נוסף ומכניסים גם את המידע שחשוב לניהול הנכס ולתחזוקה שלו לאחר המסירה – ובכך למעשה מעבירים מודל שניתן להפיק ממנו עוד ערך ותובנות לשלב הבא. מקינזי (McKinsey), בדוחות שעסקו בפיגור הפרודוקטיבי של הבנייה לעומת הייצור, טענו לא פעם שהענף שלנו צריך לאמץ בדיוק את ההרגלים האלה.
מה בדיוק משתנה בתקן
התיקון המוצע מאחד את שלב המסירה (Delivery Phase) ואת שלב התפעול (Operational Phase) לתהליך אחד רציף, המתואר כתשעה שלבים של מחזור חיים שלם.
גם ה-BEP משנה את שמו ל-Information Production Plan אבל זה לפרק אחר :).
ד"ר דיוויד צ'רצ'ר, אחד המעורבים בכתיבת התיקון, ניסח את זה כך: "המיקוד של התקן שם דגש על כל השלבים בחיי הנכס". המיקוד עבר ממודל בודד לחיי מבנה שלמים – מההקמה ועד הסוף.
ה-BIM Mandate הבריטי, זה שהניע חצי מהענף לאמץ עבודה ב-BIM כבר ב-2016, נעצר בדיוק בנקודה הזאת. פרויקט הסתיים, המודל והמידע שנאספו לאורכו עוברים מסירה רשמית ואז מפסיקים את השימוש בהם.
צוות התחזוקה מקבל קבצים שהוא לא תמיד יודע לקרוא, שלא תוכננו עבורו וכך למעשה שוב מודל עתיר מידע וערך סיים את תפקידו טרם זמנו.
בפרקים הקודמים דיברנו על ניהול ידע ארגוני וכמה הוא קריטי לארגון.
עכשיו גם ה-BIM והתקן מחזקים את זה, בכך שהם שמים דגש רשמי על ניהול המידע בחיי הפרויקט.
אז איך נערכים לשינוי?
הנקודה האמיתית כאן היא עסקית ולאו דווקא טכנולוגית. מכיוון שברגע שההגדרה הרשמית של התהליך הופכת מ"מודל תלת-ממדי עם מידע" ל"ניהול מידע לאורך כל מחזור החיים", גם מדדי ההצלחה משתנים בהתאמה.
מי שיוביל בשנים הקרובות הם הארגונים שמגדירים את ה-BIM כתשתית מידע שממשיכה לייצר ערך לכל משתתפי הפרויקט לאורך כל חייו.
זה בא לידי ביטוי בארבע פרקטיקות עיקריות:
1. לבדוק איפה המידע "נעצר" – כל ארגון בענף צריך לחשוב על הלקוח הבא שמקבל את המידע ולבנות יחד איתו את המידע הזה. אנשי התכנון צריכים לצרף אליהם את אנשי הביצוע והתחזוקה – מישהו מטעמם שיגדיר וימפה את המידע שחשוב להם ואיך הם רוצים לקבל אותו. אנשי הביצוע מעבירים את המידע לתחזוקה וכך למעשה כולם יחד בונים תשתית מידע משמעותית שתבנה מבנים חכמים ויעילים יותר.
2. להכניס אנשי תחזוקה לתהליך – לצרף את צוות ה-FM (ניהול התחזוקה) כבר משלב התכנון כך שהשאלה "מה FM יצטרך לדעת בעוד כמה שנים" תישאל כבר בשלב שה-BEP נכתב.
3. להפסיק למדוד הצלחה לפי איכות המודל – כאשר רוצים לבחון את איכות הפרויקט יש לבחון אותו באיכות המידע שיש בו וכמה שימוש נעשה בו לאורך כל חייו.
4. ללמוד מהיצרן ולהתאים זאת לענף – לבדוק אילו עקרונות מתוך ה-PLM רלוונטיים אצלכם בארגון, להתחיל לחשוב בצורה חדשנית ששמה את ניהול המידע במרכז ומבינה את הערך שניתן להשיג ממנו בכל שלב.
לסיכום
יכול להיות שבעוד כמה שנים נפסיק להשתמש במילה BIM בכלל ונדבר פשוט על ניהול מידע של נכסים.
תעשיית הייצור כבר הוכיחה שאפשר לנהל נכס מורכב לאורך כל חייו בלי לאבד אף פיסת מידע בדרך.
השאלה שמעניינת היא:
האם הארגון שלכם מוכן כבר לשינוי בסדר גודל כזה?
האם המידע שמופק אצלכם בארגון יכול לשמש את הלקוח הבא שצריך להשתמש בו?
במידה וכן, אתם בכיוון הנכון – המשיכו ללמוד, להתקדם ולהתייעל.
במידה ולא, העלו את השאלה הזאת למנהלים שלכם, הסבירו להם את המציאות בתחום הייצור ואיזה ערך היא יכולה להביא לכם בארגון ובכלל בפרויקטים.