אם יש משהו שלמדתי לאורך השנים כשאני עובדת עם ארגונים בענף הבנייה, זה שהחדשנות תמיד מתחילה באותו מקום – במגזר הפרטי. ארגונים בעלי חזון שרוצים להתקדם ולפרוץ, סטרטאפים שמפלסים את התקדמות הBIM בעולם, חברה פרטית מפתחת מיזמים פורצי דרך, יזמים מביאים פתרונות מהעולם… ואז מגיעה הפגישה עם הרגולציה והכל מתמסמס. התהליכים הישנים, התקנות שלא עודכנו עשרות שנים, מערכות הרשויות שלא מדברות עם הטכנולוגיות החדשות והחדשנות נתקעת בבירוקרטיה.
לפני יומיים פורסמה כתבה ב-Ynet שממש תפסה אותי, לראשונה ב-50 שנה, משהו עומד להשתנות וזה לא רק שהרגולציה מאפשרת עבודה בטכנולוגיות חדשות. יש כאן משהו מעבר, גם הם מבינים שהטמעת חדשנות דורשת שינוי תפיסתי שכולל התייחסות לתהליכים להבנת השינוי מהמאקרו למיקרו.
כשמדינת סטארט-אפ בונה כמו בשנות ה-70
ישראל מובילה את העולם בהיי-טק, בטכנולוגיות הגנה, בחקלאות חכמה. אבל כשמגיעים לענף הבנייה, פתאום אנחנו חוזרים 50 שנה אחורה. באתרי הבנייה שלנו עדיין מסדרים ברזל ידנית, בונים בלוקים לבד, מטייחים ביד. אריאל פוקוטינסקי, מנכ"ל חברת Ecowall העוסקת בטכנולוגיות בנייה חדשניות, אמר את זה בצורה הכי ישירה: "ענף הבנייה בישראל הוא אחד מהענפים הכי פרימיטיביים טכנולוגית שקיימים".
והבעיה האמיתית היא שהתקנות שמסדירות את ענף הבנייה בישראל כמעט ולא עודכנו באופן מהותי כבר עשרות שנים. נוסיף לזה את האתגר הגדול ביותר שהשוק מתמודד איתו: מחסור חמור בכוח אדם, עלויות בנייה שמטפסות באופן לא פרופורציונלי, זמני בנייה שמתארכים לשלוש שנים במקום שנה וחצי ובנוסף, איכות בנייה גרועה.
פוקוטינסקי ציטט קבלן שאמר לו: "כשאני מוכר 750 דירות אני מצפה לקבל 750 תביעות״, 100% מהדירות החדשות נמכרות עם ציפייה לליקויים – זה מטורף!
הוא מוסיף ואומר שאם תמדדו את המרחק של האסלה מהקיר ב-100 דירות זהות, תקבלו 100 תוצאות שונות. במקום להזמין 100 חלונות במידה אחת, מזמינים כמעט 100 מידות שונות כי הבנייה עקומה. איש האלומיניום לוקח מידות בכל דירה מחדש, העלויות רק גדלות וכולם משלמים על זה.
המידע הזה רק ממחיש בצורה קיצונית כמה המציאות דורשת שינוי וקידמה.
מינהל התכנון מתחיל תהליך מקיף של בחינה מקצועית של תקנות שלד הבניין. הם שולחים משלחות לתערוכות עולמיות, נחשפים לשיטות קונסטרוקציה מתקדמות, בוחנים הדפסת בטון בתלת-ממד, חומרים מבוססי סיבים כחלופה לפלדה, שיטות שמצמצמות תלות בכוח אדם וכל זאת במטרה לשנות ולקדם את התחום.
ימית כהן, סמנכ"לית רגולציה במינהל התכנון, אומרת: "תיקון התקנות אינו טכני בלבד, מדובר בשינוי תפיסתי".
המשפט הזה לדעתי הוא המשפט החזק ביותר כי ישנה הפנמה שנדרש כאן הרבה מעבר לשינוי תקנות זה יותר בכיוון של שינוי חשיבה, של הבנת האתגר, הבנת הטכנולוגיות הקיימות והחדשנות הנדרשת ובניית מערך תומך שיעודד חדשנות ויוכל להצעיד את הענף בצורה המשמעותית ביותר. המטרה היא שאתר הבנייה יהפוך לאתר הרכבה. רפי אלמליח, מנכ"ל מינהל התכנון, מסכם: "המחסור בכוח אדם, לצד קפיצת מדרגה טכנולוגית, מחייבים בחינה מחדש של רגולציות ישנות". ההבנה שנדרשת בניה מחדש ולא התאמה זה שוב מראה את ההבנה של התהליך. ושוב אני לא חיה בסרט בין דיבורים למעשים יש פער עצום אבל… ההבנה והשיח סביב זה מאפשר לכל אחד ואחת בתחום להבין את ההזדמנויות, את ההפנמה ואת היכולת שלהם כאנשים וארגונים לצמוח בתחום.
אז מה לעשות עם המידע?
בחרתי לשתף אתכם בכתבה זאת מכיוון שזה עוד צעד בהבנה של גודל השינוי העומד לקרות, אם תקנות שלא השתנו 50 שנה מתחילות לעבור שינוי תפיסתי. זה אומר שגם אתם צריכים להתחיל לשנות תפיסה.
אם הרגולציה מתחילה להבין את זה השאלה צריכה להיות: האם הארגונים שלכם מבינים את זה?
זה הזמן שגם אתם צריכים להבין את המציאות החדשה שמתהווה ואיפה אתם רוצים להיות בה. המחסור בכוח אדם ימשיך לגדול, העלויות ימשיכו לצמוח והלקוחות לא יסכימו לקבל דירות עם ליקויים. ארגונים שידעו להטמיע בנייה מתועשת, לשלב טכנולוגיות חדשות, לעבוד עם BIM בצורה הרחבה שלו, הם אלו שיובילו ויהיו בחזית.
הגיע הזמן לתכנן את השנים הבאות של הארגון שלכם. לא רק להגיב למה שקורה, אלא להיות חלק מהשינוי, לצעוד קדימה. כי מי שיישאר עם השיטות של שנות השבעים בזמן שהרגולציה והשוק צועדים קדימה – יישאר מאחור.
אני אשמח לשמוע מיכם, האם הארגונים שלכם כבר מתכננים את השינוי הזה?
לכתבה המלאה – לחץ כאן