קראתי לאחרונה ספר שהפיל אותי מהכיסא! ״המשחק האינסופי״ – סיימון סינק.
מצאתי לנכון להעתיק לכאן את הפתיח ורק לאחר מכן לתת כמה נקודות סופר חשובות שיקראו תיגר על דרך החשיבה שלנו בעסקים, תזונה ובכלל!
על פרשת דרכים עומד שלט.
לכיוון אחד כתוב, ניצחון.
לכיוון האחר כתוב, סיפוק.
אנחנו צריכים לבחור כיוון.
באיזה כיוון נבחר?
אם נבחר בדרך הניצחון,
המטרה היא לנצח!
נחווה את ריגושי התחרות
בדרכנו המהירה לקו הסיום.
ההמונים יריעו לנו!
ואז זה נגמר.
וכולם הולכים הביתה.
(ומקווים לעשות את זה שוב)
אם נבחר בדרך הסיפוק,
המסע יהיה ארוך.
לעתים נאלצת להיזכר בה צעדינו
לעיתים נוכל לעצור וליהנות מהנוף
אנחנו ממשיכים
וממשיכים
המונים יצטרפו אלינו למסע.
וכשחיינו יסתיימו,
האנשים שהצטרפו אלינו בדרך לסיפוק
ימשיכו לצעוד בה בלעדינו
ואחרים יצטרפו אליהם.
חזק נכון?
ובו זמנית מטלטל.
הספר מתייחס לשני סוגי גישות לחיים: הלך רוח סופי בו יש מנצחים ומפסידים, בו יש יעד כשמגיעים אליו נהנים ובזה זה מסתיים.
ויש את הלך הרוח האינסופי בה אנחנו פעם מובילים ופעם מובלים, אין יעד אחד להשיג אלא אנחנו במציאות אינסופית כאשר יש לנו מטרה צודקת, מטרה שהיא גדולה מעצם היותנו.
מטרה צודקת הינה חזון עם יעד ספציפי של מצב עתידי שעדיין לא קיים.
מצב עתידי מפתה שכאשר א.נשים ישמעו עליו הם יהיו מוכנים להקריב מעצמם כדי לתרום לקידומו.
על מנת שמטרה תהיה מטרה צודקת היא חייבת להיות:
- בעד משהו חיובי ואופטימי
- כוללת – פתוחה לכל מי שירצה להצטרף ולתרום לה.
- שירותית – שתהיה לתועלתם של אחרים (ולא לתועלת בעל מניות).
- בעלת חוסן – עם יכולת להתגבר על שינויים פוליטיים, טכנולוגיים ותרבותיים.
- אידיאליסטית – גדולה, נועזת וכמעט בלתי מושגת.
מטרה צודקת היא דבר אישי מאוד לאנשים ששומעים אותה והיא צריכה להיות אישית גם למצטרפים אליה. ככל שהיא תהיה אישית לרבים יותר כך היא תאריך זמן ואנשים ירצו להירתם למסע.
על מנת לוודא שהמטרה הצודקת תמשיך והלך הרוח ימשיך להיות אינסופי עלינו לוודא שיהיו לנו שומרי מטרה.
להיות בעל הלך רוח אינסופי בעולם העסקים זה דבר לא פשוט בכלל, ולמעשה, מאוד קשה כי אל מול הלך רוח זה יש את הדרישה האינסופית של להצליח ולייצר הכנסות ובעיקר להגדיל את ההון של בעלי המניות של החברה.
בעלי הלך רוח אינסופי צריכים כל הזמן להצדיק לעצמם את המטרה הצודקת שלשמה הם פועלים.
הדרך להניע הלך רוח איסופי היא ע״י רצייה לפני משאבים.
רצייה מתוך רצון, מוטיבציה, תשוקה, השראה ומחויבות למטרה הצודקת – קשה לכמת רצייה. לעומת זאת, משאבים זה לרוב כסף, הכנסות, רווחים, תזרים כל מה שקל לכמת ובדרך כלל גם מה שמצפים מאיתנו כמנהלים.
מנהלים רבים נופלים תחת עול הדרישה למשאבים ושוכחים את הרצייה. לעומת זאת מי ששם דגש על רצייה ונותן לזה מקום לפני משאבים מגיע להישגים גבוהים יותר בדרכים מהותיות יותר, העובדים שלו מוענים ממחויבות, מתשוקה לרצון לעשות יותר הערכים שיש לארגון שמונע בדרכים אלו הם רבים ומייצרים יתרון תחרותי מול האחרים. כי העובדים רוצים ונותנים מעצמם הרבה מעבר למצופה ומגיעים לתוצאות משמעותיות יותר מכל דרך אחרת.
דבר נוסף שצריך להיות בהלך רוח אינסופי של צוותים בוטחים– צוותים שבוטחים אחד בשני , סומכים אחד על השני ומשלימים אחד את השני, הצוות חזק ומשמעותי יותר מן האינדיבידואל.
צוותים בוטחים נוצרים שאכפת אחד מהשני, יש כל מיני מנהיגים שאמרו שסביבת עסקים צריכה להיות מקצועית ולא אישית ואילו גם פה הלך הרוח האינסופי אומר אחר דווקא מתוך מקום אישי ואכפתיות ודאגה הצוותים יגיעו לרמת פתיחות גבוהה שתוביל להצלחות וביצועים גבוהים יותר ביחס לכל צוות אחר שמונע מכסף ומקצוענות.
נושא נוסף שעלה שאני מאוד מתחברת אליו זה אמון לפני ביצועים.
ביצועים היא יכולת טכנית שניתן ללמד עומת זאת אמון זה אופי.
זה אומר שיעדיפו אמון גבוה וביצועים בינוניים/ נמוכים על פני אמון נמוך עם ביצועים גבוהים. מכיוון שאדם עם רמת אמון נמוכה מוריד את רמת הפתיחות רמת הבטחון ורמת הוודאות בצוות ועל זה הרבה יותר קשה להתגבר מאשר ביצועים.
תפקיד המנהל לבנות ״מעגל בטוח״ עבור הצוות ברגע שהעובדים ירגישו ביטחון וירגישו תמיכה של המנהל בתהליך הם יצטרפו ויתחברו ברמה גבוהה של אמון.
כחלק מהמעגל הבטוח יש לאפשר פתיחות לרעיונות חדשים, לתת מקום לעובדים לתת רעיונות (אפילו הזויים) לאפשר שיח ללא חשש, הרבה פעמים הפתרונות הטובים ביותר לאתגרים גדולים של ארגונים הגיעו מהעובדים שב״חזית״ שידעו שישמעו את קולם ובגלל המחוברות הגבוהה שלהם לארגון הם מצאו פתרונות מעולים לאתגרים קשים.
ערכים +התנהגות = תרבות
מנהיג שיעריך ויוקיר את עובדיו יעריך יוזמות ויראה אכפתיות לעובדיו, יקבל התנהגות דומה, אנשים בוטחים במנהיגים שגורמים להם לביטחון. כך שככל העובדים יתוגמלו על התנהגויות ערכיות כמו: פתרון בעיות, יוזמה, אכפתיות – האמון יגבר בין הצדדים.
יש משפט שמאוד התחברתי אליו: מנהיגים אינם אחראים לתוצאות, מנהיגים ממונים על האנשים שאחראים לתוצאות. והדרך הטובה ביותר להניע אותם זה באמצעות רצייה. באמצעות סביבה בה אנשים מרגישים בטוחים.
זו אחריות המנהל.
תרבות של לחץ ושחיקה מקשה על מנהיגים עם הלך רוח אינסופי להתנהל. מחקרים מראים שלחץ לרוב גורם לאיבוד עשתונות ולירידה בתפוקה כך שכך או כך הנעה מלחץ לא יעזור לאורך זמן.
לעיתים תמרוצים יכולים להניע אנשים טובים לעשות דברים רעים להלך הרוח האינסופי. לדוגמא תמריצים לתוצאות מיידיות יכולות לגרום לארגונים לרדוף אחר תוצאות חיוביות בטווח קצר שיכולות להיות רעות מאוד לטווח הארוך.
כשמבנה בא במקום מנהיגות, מתייחס לנהלים, טפסים בירוקרטיות ותהליכי עבודה שמתהווים במהלך השנים ולא תמיד רלוונטיים למציאות הקיימת תהליכים אלו מתאגדים לעוד תהליכים ולעיתים הם אלו שיכולים לייצר תהליכים לא פוריים שמעכבים התפתחות, צמיחה ויכולה התקדמות והגעה ליעדים.
לעומת זאת הלך הרוח האינסופי מעודד מנהיגות של אנשים, מנהיגים שנותנים לאנשים שלהם לקדם מטרה צודקת, נותנים להם הזדמנות לעבוד עם צוות בוטח, יבנו תרבות שבה ישנם יעדים קצרי טווח אך נלקחת בחשבון גם ההשפעה המוסרית והאתית של החלטות שמתקבלות בדרך להשגת היעדים האלה.
גם בהתייחסות למתחרים המחבר קורא תיגר על המחשבות שלנו, הוא קורא להם יריב ראוי. יריב ראוי הוא שחקן במשחק שראוי להשוואה, והמשמעות שלו היא חיובית עבורנו.
ככל שנבחר נכון יותר את היריבים הראויים שלנו כאלו שמאיימים עלינו או טובים מאיתנו כך למעשה הם יחשפו בפנינו את החולשות שלנו וידרבנו אותנו להשתפרות מתמדת. בהלך רוח אינסופי ההתייחסות ליריב ראוי משנה לנו את ההסתכלות עליו מחוסר ביטחון לשיתוף פעולה. הלך אינסופי מעודד שפע ומקום לכולם, כך שיריב ראוי גם יכול לעודד אותי לשיפור מתמיד ואני אותו וגם מאפשר לכולנו להתפרנס ולחיות יחד זה לצד זה.
יריב ראוי מדייק אותנו לגבי ה״למה שלנו״ מדייק את הבידול שלנו ביחס אליו ו/או לאחרים.
גמישות קיומית – מנהיג שמרגיש שהוא לא יכול להתקדם למעבר המטרה שלו יותר, למעשה יסכן את כל הונו על מנת להתחיל שוב מההתחלה ולקדם את המטרה שלו. זה מעבר לכסף או לרווח עכשווי זה קידום המטרה הצודקת מתוך אמונה ותשוקה בלתי פוסקת.
החזון לגמישות – היא היכולת של המנהיג ליצור שיבושים בדרך כדי לקדם בצורה יעילה יותר את ההמטרה הצודקת. זה אומר שגם אם יש לך דרך עכשיו שעובדת ואתה מרוויח ממנה אבל במקביל אתה צופה טכנולוגיה או חדשנות שמגיעה שיכולה לקדם אותך למטרה הצודקת (גם אם כעת היא יכולה להוריד רווחיות בטווח הקצר) מנהיג עם הלך רוח אינסופי יפעל לקידומה ולהתגשמות יזומה. מנהיג שמבצע התגשמות קיומית יראה מהצד כמישהו שחוזה את העתיד אבל לא. הם פועלים מתוך החזון של המצב העתידי שעדיין לא קיים. וכל זאת מתוך ידיעה שאם לא תוביל את זה עכשיו באופן יזום זה יתפוצץ לך בהמשך ואתה תובל ולא תוביל.
האומץ להוביל – זו הנכונות להסתכן עבור עתיד לא ידוע.
צריך אומץ להוביל כדי לקבל החלטות מנוגדות לנורמות התקופה בעסקים.
הלך רוח אינסופי הוא הנכונות לשנות לגמרי את תפיסתנו ביחס לדרך שבה העולם עובד ולעיתים החלטות שניקח יראו למי שפועל בדרך המסורתית כהחלטות נועזות אבל לנו הם יראו מתבקשות.
איך מוצאים את האומץ להוביל?
האמת שזה קשה. רק מעטים מצליחים לאזור אומץ ולשנות את הלך הרוח שלהם, הם מחפשים שותפים לתחושת האחריות ולמטרה. האומץ המנהיגותי מגיע וההחלטות הקשות מגיעות ע״י שותפויות חזקות וצוותים חזקים.
האנשים שמאמינים במה שאנחנו מאמינים הם רשת הביטחון שלנו.
האומץ להוביל מוליד את האומץ להוביל של הדור הבא, של העובדים שלנו.
לסיום שוב אצטט את המשפטים האחרונים בספר :
״ חיינו הם סופיים אבל החיים הם אינסופיים… אנחנו השחקנים הסופיים במשחק האינסופי…״
״…היעד הוא לא לנצח, אלא להנציח את המשחק. לחיות חיים של שירות״.
״…אנחנו רוצים שיזכרו אותנו על מה שעשינו למען האחרים ולא את שורת החשבון שלנו בבנק״…
״יש לנו בחירה אחת במשחק החיים, מה תבחרו?״
כפי שאמרתי בהתחלה, זהו ספר שקורא תיגר על כל המוסכמות שאנחנו חיים בהם היום אבל מצד שני פותח דלת לעולם מעניין ומשמעותי יותר. חלק מאיתנו יקרא יגיד ״חי בסרט – זה לא עובד ככה״ (למרות שלאורך כל הספר המחבר הביא דוגמאות להמון מנהיגים בחברות שהתנהלו ומתנהלים כך) אך אני מאמינה שישנם חלק קטן שזה יתפוס אותם, שזה יטלטל אותם אבל הם יהיו פתוחים להקשיב ולנסות לקחת משהו מזה. הספר הזה תפס אותי דווקא בעולם התזונה, תחום שאני לא חזקה בו ותמיד הייתי שחור או לבן, אני בדיאטה או לא בדיאטה ולקחתי את עיקרי הדברים לעולם הזה. החלטתי שאני במשחק אינסופי ואין מטרה של לרדת 10 קילו אלא ישנה מטרה צודקת לחיות באורח חיים בריא, הגדרתי לי יריבה ראויה שנתנה לי כלים להתמודד עם החולשות שלי וגרמה לי להשתפר לאורך כל הדרך והמחשבה שאין פה התחלה או סוף הרגיעה אותי ונתנה לי לחיות את זה… לי זה מצליח (אני כבר פחות עשרה ק״ג – למרות שזו לא המטרה) הדרך היא ההצלחה שלי ההתמדה והנחישות.
ממליצה לכם לקחת משהו מכל המידע שהצגתי …מי יודע לאן זה יתקדם. ממליצה מאוד לקרוא את הספר!